מרבית העובדים במשק אינם מתגוררים בסמוך למקום העבודה. על כן, לא אחת עולה השאלה האם המעסיק מחויב להשתתף בהוצאות הנסיעה של העובד, ואם כן מהו הסכום המירבי שניתן לחייב את המעסיק כדמי השתתפות בהוצאות הנסיעה של העובד?
צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה ינואר 2011 קובע את שיעור החזר הוצאות הנסיעה לעבודה וממנה. נכון להיום מוגבל לסך 22.60 ש"ח ליום.
החזר ההוצאות לא ישולם למי שמוסע לעבודה על חשבון המעביד או מטעמו; מוסע העובד לכיוון אחד בלבד (לעבודה, או ממנה) יהיה זכאי עד למחצית הסכום. עובד שלא קיבל החזר עבור דמי נסיעות ששילם בעצמו, יברר מול עורך דין לדיני עבודה ירושלים האם יכול להגיש תביעה כנגד מעסיקו. במקרה כזה יש לפנות למשרד עו"ד אביטן המומחה בדיני שכר ודמי נסיעות.
עובד הנעדר מעבודתו מסיבה כלשהי אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בעד תקופת היעדרותו.
זמן נסיעה אינו זמן עבודה כאמור בפסק דין ע"ב (ת"א) 2698/05 עזרי לדני - שיא סיורים [פורסם בנבו] (5.9.07, כב' השופט איטח) שם נאמר בתשובה לשאלה:
"בהעדר התניה אחרת הן במפורש והן בהתנהגות - התשובה לכך שלילית, כל עוד מדובר בזמן נסיעה השווה במהותו לזמן הנסיעה מהבית של העובד למשרדי הנתבעת בתל אביב. למשל, נהג הנדרש להתייצב בלב תל אביב לא יחשב כמתחיל את יום העבודה עם היציאה מהבית רק משום שלא התייצב קודם לכן במשרדי הנתבעת. אך נהג הנדרש להתייצב באילת לדוגמא, לא יחשב כמתחיל את יום העבודה עם ההתייצבות באילת, אלא כמי שמתחיל את יום העבודה בחלוף פרק הזמן המקובל להתייצבות בתל אביב".
מכל האמור עולה כי השתתפות המעסיק בהוצאות הנסיעה של העובד מוגבלת לסך 22.60 ש"ח ליום עבודה. אולם אם המעסיק סיפק לעובד הסעה לכיוון אחד, העובד יהיה זכאי למחצית הסכום האמור, ואילו במקרה בו סיפק המעסיק הסעה והחזרה, לא יהיה זכאי העובד להשתתפות בדמי נסיעות כלל ועיקר.
בנוסף, זמן נסיעה אינו זמן עבודה ואינו מזכה בתשלום שכר עבודה אלא אם סוכם אחרת בין המעסיק לעובד, או כאשר מדובר בזמן נסיעה הארוך משמעותית ביחס למרחק שבין ביתו של העובד למשרדי/מחסן המעסיק.
"נסיעות - שעות עבודה ודמי נסיעות"
משרד עו"ד אשר אביטן