חובת השימוע לעובד מקורה בהלכה הפסוקה.
המטרה: להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה.
זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו.
וכאן צריך לדעת, אפילו בהליכי פיטורים מטעמי התייעלות וצמצום יש לאפשר לעובד לטעון טענותיו ולבחון את טענותיו האישיות.
שהגם שבפיטורי התייעלות וצמצום עניין הפיטורים שונה במהותו, שהרי בפיטורים רגילים נבחנת עילת הפיטורים הנעוצה, בדרך כלל, בעובד עצמו, בתפקידו ובהתנהגותו, ומאידך בפיטורי התייעלות וצמצום הצורך בפיטורים נקבע כבר במישור הקיבוצי.
אך צריך לדעת כי, עם זאת, גם במצב שכזה יש עדיין תוקף ומשמעות לבחינת עניינו של העובד הבודד, בין אם בבחינת טענותיו על דרך יישום הסכם ההתייעלות ובין אם בבחינת טענותיו האישיות הנוגעות לו עצמו, למשפחתו ולתלויים בו. גם כאן - על אף התחושה הטבעית שהחלטת הפיטורים היא סופית ואינה ניתנת לשינוי - עדיין מוטל על המעסיק לשקול בתום לב את טענותיו של העובד ולנסות למצוא להן פתרון, בין בביטול הפיטורים, בהשהייתם, בשינוי תנאי הפיטורים או בכל דרך מתאימה אחרת.
ראה ע"ע (ארצי) 378/08 אלי פרג'ון – חברת הדואר (12.11.08)האם יש חובה לערוך שימוע בפיטורים מטעמי התייעלות