חוק הגנת השכר מאפשר למעביד לשלם חלק משכר העבודה באוכל או בדיור, ובלבד שדרך זו נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שמדובר בנוהל מקובל בתנאי העבודה, וזאת בתנאי "שהשווי המיוחס לכל אלה לא יעלה על המקובל בשוק".
כך נקבע בסעיף 3 לחוק הגנת השכר "מותר בהסכמת העובד לשלם חלק משכר העבודה באוכל ובמשקאות המיועדים לצריכה במקום העבודה... אם דרך זאת נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהיא נוהג מקובל בתנאי עבודה, ובלבד שהשווי המיוחס לכל אחד לא יעלה על המקובל בשוק".
בפסק דין שנתן בית הדין הארצי בעניין כהן נ' קבררה קבע בית הדין הארצי כי בהתקיים שלושה תנאים מצטברים ניתן לתת תוקף להסדר הקובע תשלום שכר "בשווה כסף", כאמור בסעיף 3 לחוק הגנת השכר, והם:
א. הסכמת העובד לתשלום בשווה כסף.
ב. דרך התשלום נקבעה בהסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהיא נוהג מקובל בתנאי העבודה.
ג. התשלום בשווה כסף מוגבל אך ורק לאוכל, משקה ומדור והוא רק חלק משכר העבודה בשיעור שלא יעלה על המקובל בשוק.
ראה: ע"ע 300333/97, עליזה כהן ואח' נ' רמונה קבררה, פד"ע לז' 755 בעמ' 764 לפסה"ד (להלן: "פסק דין כהן").
מן הדברים האמורים עולה כי מקום שקיים הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או שמדובר בנוהל המקובל בענף עבודה מסוים, מותר למעסיק לשלם חלק משכר העבודה באוכל או בדיור, ובלבד שהשווי המיוחס לאלו לא יעלה על המקובל בשוק.
משרד עו"ד אשר אביטן