האם ניתן לקזז זמני הפסקות?

על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 יש לאפשר לעובד הפסקה לשם מנוחה וסעודה. במסגרת זו עולה השאלה האם על המעסיק לשלם לעובד שכר עבודה עבור הזמן בו שוהה העובד בהפסקה?

 סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע לגבי הפסקות ביום העבודה של עובד, כדלקמן:

"20. (א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל- ¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השביעית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.

..... (ג) בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה".
לאור זאת, במצב של ספק, כדאי להיפגש עם עורך דין דיני עבודה תל אביב שיבחן את המקרה ויסייע בעניין בהתאם לנסיבות המקרה. במצב כזה יכול לסייע עורך דין אביטן שעוסק במקרים דומים.

 בפסיקה נקבע כי המונח "הפסקה" שבסעיף 20 לחוק תלוי במכלול העובדות של כל מקרה, ויש להעמיד כל מקרה במבחן "עמידה לרשות העבודה", וזאת בשים לב לתפקידו של העובד, מקום עבודתו, חובת נוכחות במקום העבודה, מיקום המפעל, האם העובד רשאי לצאת מהמפעל, האם העובד ישן במקום העבודה כעניין שבשגרה ועוד. יש מקרים בהם העובד ישן, נח או אוכל במקום העבודה בזמן "הפסקה", אך רק לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ניתן להכריע האם מדובר בשעות עבודה אם לא. (ר' דב"ע לד/4-3 יקואל נ' פלד פד"ע ה, 328).

מן האמור עולה כי זמן בו שוהה העובד בהפסקה אינו מהווה חלק מזמן העבודה שעל המעסיק לשלם שכר בגינו. עם זאת, השאלה האם בנסיבות העניין ניתנה לעובד הפסקה, שאינה מהווה שעת עבודה, הינה מורכבת ויש לבחון אותה בהתאם לנסיבותיו של המקרה הספציפי, ובמיוחד בהתאם למבחן ה"עמידה לרשות המעסיק" כאמור.