חוק שכר שווה לעובדת ולעובד נועד "לקדם שוויון ולמנוע אפלייה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בקשר לעבודה" כפי שנאמר בסעיף 1 לחוק.
על מנת להשיג אותה מטרה של קידום שוויון ומניעת אפליה, נקבע בסעיף 2 לחוק, כי "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה, או עבודה שוות ערך".
עבודות שוות ערך מוגדרות בסעיף 3 לחוק "אף אם אינן אותן עבודות או עבודות השוות בעיקרן זו לזו, אם הן בעלות משקל שווה בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוען, ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהן הן מבוצעות".
לגבי הפרש השכר בין עבודות שונות של גברים ונשים קובע סעיף 6 לחוק :
ראשית: ש"אין בהוראות סעיף 2 כדי למנוע הפרש השכר המתחייב מאופיה או ממרותה של העבודה והכל כשאין בכך משום אפלייה מטעמי מין".
שנית: לגבי נטל ההוכחה נקבע סעיף 6(ב) לחוק כי:
"מצא בית הדין לעבודה, כי העבודות שבמחלוקת הינן אותן עבודות, עבודות שוות בעיקרן או עבודות שוות ערך, וטען המעביד שקיימות נסיבות כאמור בסעיף קטן (א) המצדיקות הפרש השכר, עליו נטל ההוכחה".
באשר ליישום החוק אין צורך להוכיח כוונת המעביד להפלות בין העובדים, ודי בתשלום שכר שונה כדי להקים עילה מכוח החוק.
(ע"ע 1156/04 הום סנטר בע"מ - אורית גורן).