חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 מחייב את המעסיק להוציא את העובד לחופשה שנתית. הזכות לחופשה שנתית הינה זכות הנתונה לעובד, והעובד אינו יכול לוותר עליה. לכמה ימי חופשה זכאי העובד במהלך שנת עבודה? האם ותק שצבר העובד במקום העבודה מזכה בימי חופשה נוספים? האם ניתן לצבור את ימי החופשה, והאם חובה לנצל את כל ימי החופשה באופן רצוף? במאמר זה נענה על שאלות אלו ועוד.
חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 קובע, בין השאר, את הדברים הבאים:
- כל עובד זכאי לחופשה שתינתן לפי הוראות חוק זה.
- (א) אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא:
(1) בעד כל אחת מ-5 השנים הראשונות – 16 יום;
(2) בעד השנה השישית– 18 יום;
(3) בעד השנה השביעית– 21 יום;
(4) בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום;
בימי החופשה לא תיכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה.
עובד שעבד שנה שלמה ובה עבד פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים דלעיל, כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.
עובד שעבד פחות משנה ופחות מ-240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים דלעיל, כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.
עובד שעתי/יומי שעבד פחות מ- 75 ימים רצופים (אפילו אם היתה הפסקה בין שירות מילואים / יום מנוחה שבועית), אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות. אם אין חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים – ישלם המעסיק תמורת חופשה 4% לפחות משכר העבודה.
החופשה לא ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.
החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים.
תאריך תחילת החופשה ייקבע לפחות ארבעה עשר יום מראש, ומשנקבע התאריך, ירשום אותו המעסיק בפנקס החופשות.
עובד חודשי: המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.
עובד יומי/שעתי: שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה. שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים, אא"כ יש תקופת רבע שנה מלאה יותר בשנה האחרונה לתקופת העובד.
חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.
חשוב לדעת: מעסיק חייב לנהל פנקס חופשה.
חשוב לדעת: סעיף 31 לחוק חופשה שנתית קובע תקופת התיישנות של שלוש שנים.
לסיכום: כל עובד זכאי לחופשה שנתית כמפורט לעיל. את ימי החופשה יש לקבוע לפחות 14 ימים מראש. לא ניתן לצבור ברציפות ימי חופשה שהצטברו במהלך שנת עבודה אחת לזו שבאה אחריה, לפיכך רצוי כי העובד ינצל את מלוא ימי החופשה הנתונים לו בכל שנת עבודה. ככלל החופשה צריכה להיות רציפה אולם בהסכמת העובד והמעסיק ניתן לפצל את ימי החופשה.
עובד שים לב: החוק קובע התיישנות בת 3 שנים על תביעות בגין ימי חופשה. לכל מקרה של תביעה כלפי מעסיק בגין פגיעה בזכות הקשורה לימי חופשה, כדאי לפנות לעורך דין דיני עבודה ירושלים. במצב כזה ניתן לפנות למשרד עורך דין אשר אביטן המטפל בסוגיות בנושא זה.
"ימי חופשה - זכויות עובדים"
משרד עו"ד אשר אביטן