התובעת, בעת האירוע בת 13, הייתה תלמידה בחטיבת ביניים לבנות, שהתה בטיול מאורגן של בית הספר. במסגרת הטיול התלמידות טיגנו אוכל על מדורה בלילה. סיר הבישול עם שמן רותח הורד מהמדורה והושם בקרבת מקום. התובעת שהתקרבה למדורה כדי לשבת ליד חברותיה פגעה בסיר עם רגליה . כתוצאה מכך, נשפך השמן הרותח על רגליה של התובעת ונגרם לה נזק גוף.
נסיבות המקרה הינן ברורות. סיר המכיל שמן רותח הורד מהמדורה והונח בקרבת מקום המדורה, בלילה, ללא תאורה נוספת מעבר לאור המדורה. התלמידות הסתובבו באופן חופשי במקום.
בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לפרקטיקה שבה עובדים מקליטים את מעסיקיהם ללא ידיעתם.
בית הדין קובע כי לזהות המקליט ולטעמיו צריך להיות מקום מרכזי בדיון והשפעה מכרעת על תוצאותיו.
וזהו המבחן בפסק הדין עע (ארצי) 11-11-14184 ד"ר עמוס ברנס- המרכז האקדמי כרמל [פורסם בנבו] (מיום 14.7.2016):
יש להבחין בין מצב שבו עובד מבצע הקלטות ללא סיבה מוצדקת, באופן שיטתי, על מנת "לאסוף" ראיות לשעת הצורך ולעשות בהן שימוש בחוסר תום לב שאז יש בכך כדי לפגוע בבסיס יחסי האמון שבין עובד למעסיק, לבין מצב שבו עובד או מועמד לעבודה נוקט פעולה זו על מנת להוכיח את טענותיהם לפגיעה שלא כדין, במיוחד עת מדובר בטענות קשות להוכחה כגון הפליה, או חשיפת התנהלות בלתי תקינה במקום העבודה.
עוד מציין בית הדין כי אין להתעלם מהעובדה שיש מקרים שבהם ללא הקלטת המעסיק או עמיתים לעבודה או גורמים אחרים, לא יוכל עובד לעמוד בנטל להוכיח את תביעתו (ע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים נ' ניצה הולצמן, [פורסם בנבו] פד"ע לט 495).
לכן, כשמגישים הקלטות לבית הדין כדי לנסות להתחקות אחר מניע הקלטות ולפי זה, בין היתר, לשקול את הגשת הראייה.
ראו גם סעש (ת"א) 15294-09-19 עדן שטרית - קסטרו אבטחת תנועה תחזוקה ושרותים (2007) בע"מ