המבחן הדומיננטי הוא מבחן ההשתלבות, על שני פניו, החיובי והשלילי (דב"ע לו/ 3-53 כלונסאות ביסוס בע"מ נגד יהודה ארגז, פד"ע ח' (36).
הפן החיובי דורש קיומו של "מפעל" בו ניתן להשתלב וכן כי הפעולה המבוצעת היא חלק מהפעילות הרגילה ומהמערך הארגוני השגרתי של המפעל.
הפן השלילי הוא כי מבצע העבודה אינו בעל עסק עצמאי משלו. מלבד מבחן ההשתלבות קיימים מבחני משנה נוספים, אשר על אף שאינם מכריעים כשלעצמם, הרי שכל אחד מהם מהווה סממן נוסף לבחינת טיב היחסים בין הצדדים ויש בהם כדי להטות את הכף לכוון זה או אחר.
בין מבחני משנה אלה ניתן למנות, בין היתר, את בחינת זהות המספק את כלי העבודה, שכן באופן שגרתי מספק המעסיק לעובדיו את כלי העבודה (ע"א 458/71 ולנסי נגד פיוניר קונקריט ישראל בע"מ, פ"ד כו(2) 322); את מבחן הקשר האישי, ובכלל זה בחינת העובדה שככלל, אין עובד מעסיק עובדים משלו לצורך ביצוע העבודה; את מבחן המרות והפיקוח; האופן בו ראו הצדדים את היחסים ביניהם ושאלת הדיווח לרשויות ולצדדים שלישיים אודות מהות היחסים.
מן האמור עולה כי נטל ההוכחה להצביע על קיומם של יחסי עובד-מעביד מוטל על הטוען לקיומם. כמו כן, המבחן העיקרי לבחינת יחסי עובד-מעביד הוא מבחן ההשתלבות, במסגרתו נבחן האם הפעולה או העבודה שבוצעה הינה חלק מהפעילות הרגילה והשגרתית של מזמין העבודה, ומן הצד השני האם מבצע העבודה הינו בעל עסק עצמאי משלו.
אל תפספסו - שימו לב לפסיקה מעודכנת יותר במאמר נרחב מפורט בעניין פסק דין כותה..
"יחסי עובד מעביד - מבחנים והוכחה"
משרד עו"ד אשר אביטן